<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תפ"ג</h1>
<h2>דף נה:</h2>
עוד שאלת. לפרש לך מה ששנינו בפ"ק דשקלים [מ"ז] האחים השותפים כשחייבים בקלבון פטורים ממעשר בהמה וכשחייבים במעשר בהמה פטורין מהקלבון. תשובה. תחלה יש לך לברר כי הלוקח ולדות בהמה קודם שנתעשרו פטור מן המעשר, וגם אם נתנו לו במתנה, לפי שלא חייבה תורה לעשר אלא מה שנולד בעדרו, והיינו דתנן בפרק מעשר בהמה [בכורות נ"ה ע"ב] ושנתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה, ומוכחי לה בגמרא מקרא דכתיב [שמות כ"ב] בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בניך אינן בלקוח ומתנה אף שורך וצאנך אינן בלקוח ובמתנה, ואע"ג דהאי קרא בבכור הוא דכתיב, הא אמרינן בגמרא דאם אינו ענין לבכור דכתיב תעשה וכו', ובכור קדוש הוא מרחם ואין עשייתו בידי אדם תנהו ענין למעשר בהמה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בספר קרבנות בפ"ו מהלכות בכורות [ה"י]. וכן יש לברר כי השותפים פטורין ממעשר בהמה דכתיב [שמות י"ג] וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים תקדיש לה' אלהיך. ואע"ג דהאי קרא נמי בבכור הוא דכתיב, הא אמרינן התם בגמרא [נ"ו ע"ב] דאם אינו ענין לבכור דהא איתיה בשותפות דכתיב ובכורות בקרך וצאנך תנהו לענין מעשר בהמה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר. והלקוח והנתון במתנה שפטורים הם דוקא באותן טלאים אבל הנולד מהם אח"כ חייב במעשר, והשותפים [ש]פטורין הם כגון שהביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים כמו שפירש הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר. וענין הקלבון הוא על ג' דרכים יש מי שחייב בשני קלבונות ויש מי שחייב בקלבון אחד ויש מי שפטור לגמרי, כל מי שנתן שקל שלם שנקרא במשנה סלע כדי לפרוע חצי שקל שעליו ויחזיר לו הגזבר חצי שקל נותן שני קלבונות, וכל מי שנותן עליו ועל חבירו על מנת שיחזור ויגבה מחבירו נותן קלבון אחד, וכל השוקל על ידי בנו או על ידי עני או על ידי מי שהוא פטור מן השקלים פטור מן הקלבון.
ואחר הקדמות אלו יהיה נקל להבין פירוש ההלכה בס"ד. והנה הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שלו מפרשה על דרך זו, שהאחין השותפים בנכסי אביהם אינן חייבים בקלבון לפי שהם כאדם אחד, וחייבים להוציא מעשר מצאנם ובקרם. ונ"ל לפי שטתו בפ"ו מהלכות בכורות [ה"י] שחיובם במעשר הוא במה שנולד ברשותם אחר נפילת ירושתם, לפי שהוא כתב שם שבאות[ם] שנפלו להם בירושה פטורים, ואם חלקו חייבים בקלבון לפי שכל אחד פורע משלו ופטורים ממעשר בהמה לפי שהם קונים זה מזה. פירוש לפירושו, שאמרו בפרק המוכר את הבית [ב"ב ק"ז ע"א] ובפרק מעשר בהמה [נ"ז ע"א] האחין שחלקו לקוחות הם, ואנן תנן דהלוקח פטור, וכן פירשוה אחרים. אבל רש"י ז"ל פירש בפרק מעשר בהמה [נ"ו ע"ב] ובפרק משילין [ביצה ל"ט ע"ב] על דרך זו, שכל זמן שהם שותפין בתפיסת הבית הם פטורים מן הקלבון לפי שהם כאדם אחד, וחייבין במעשר לפי שהם כקונים בתפיסת הבית, ואנן תנן בתפיסת הבית חייבים, וחייבים בקלבון ופטורים מן המעשר הוא כגון שחלקו וחזרו ונשתתפו, דכיון שחלקו בטלה תפיסת הבית וכשנשתתפו הוי כאלו כל אחד פורע משלו וחייבין בקלבון. ופטורים מן המעשר הוי משום דשותפין פטורים מן המעשר. הנה החלוף בין רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל הוא בשני דרכים, האחד כי הרמב"ם ז"ל סובר שהיורשים פטורים ממעשר בהמה ורש"י ז"ל סובר שחייבין, והשני הוא כי השותפין פוטרן רש"י ז"ל לגמרי ואפילו במה שנולדים ברשותם והר"מ ז"ל סובר דאינם פטורים אלא בטלאים שקנו אבל הנולדים ברשותם חייבין, ומפני טעם זה דחה רש"י ז"ל בפרק משילין פירושם של האומרים דפטורים ממעשר בהמה הוי כשחלקו משום דהוו כלקוחות, והוא מפרשה בחזרו ונשתתפו משום דלקוחות חייבים במה שנולדו ברשותם ושותפין פטורים לגמרי.
ודברי רש"י ז"ל היו נראים יותר במה שפירש שם דאחים שנפלה להם בהמה בירושה חייבין במעשר, דמשנה שלימה שנינו קנו בתפיסת הבית חייבים ואם לאו פטורים. והטעם נראה נכון שהם במקום אב קיימי וכמו שאביהם היה חייב במעשר כך הם חייבים, כמו שהם פטורים מן הקלבון דבמקום אב קיימין, והטעם הפוטר מן הקלבון הוא מחייב במעשר. אבל הראב"ד ז"ל לא השיג על הרמב"ם ז"ל בזה. אבל במה שפירש רש"י ז"ל דפטורין מן המעשר דוקא בחלקו והוא שחזרו ונשתתפו, והרמב"ם ז"ל מפרשה אפילו בלא חזרו, נראין דברי הרמב"ם ז"ל, שהרי שנינו בפרק מעשר בהמה האחים השותפין שחייבים בקלבון פטורין ממעשר בהמה חייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון קנו בתפיסת הבית חייבים ואם לאו פטורין חלקו וחזרו ונשתתפו חייבים בקלבון ופטורין ממעשר בהמה, ואם איתא דרישא בחלקו וחזרו ונשתתפו א"כ כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה. כך נראה לי לעניות דעתי והאל יודע האמת.
